<h1>ארחות חיים הלכ' מגלה ופורים סימנים י"ז—י"ח</h1>
<h2>דף טז:</h2>
וכשכותבין במגלה כותבין אותה במלא מלא ובחסר חסר ובלא דבוקה וצריכה שרטוט. וסדר פרשיותיה כך הן כפי המנהג הסופרים שקבלו זה מזה. גם ושתי סתום. ביום השביעי סתום. ויאמר ממוכן פתוח. אם על המלך טוב סתום. אחר הדברים האלה כשוך פתוח. איש יהודי פתוח בימים ההם ומרדכי סתום. ויאמר המלך ויאמר לאסתר סתום. אחר הדברים האלה גדל פתוח. ויאמר המן למלך ישנו עם סתום. ומרדכי ידע פתוח. ויאמר חרבונה סתום. ביום ההוא נתן פתוח. ותוסף אסתר ותדבר סתום. חמש מאות בסוף הדף ואיש בראש הדף ואת בסוף השט' ופרשנדתא תחת איש. וכל האתין תחת חבירו והשמות איש תחת איש ולא יכתוב בכל שטה אלא איש אחד בראשה ואת בסופה. עשרת בסוף השטה תחת האתין. ותכתוב סתום. וישם המלך אחשורוש סתומה. ואלו האותיות הגדולות והקטנות שבה ח' של חור כרפס גדולה ו' דויזתא גדולה ת' ראשונה של ותכתוב גדולה ז' של ויזתא קטנה ת' דפרשנדתא קטנה ש' דפרמשתא קטנה. ויש עושין עשרת בסוף הדף תחת האתין ובדף אחר מתחילין בני המן וכל זה על פי הקבלה. וצריך לעשות בה כל חומרי ספר תורה. כבר כתבנו שצריך שיהיו כתובין כל עשרת בני המן זה תחת זה כמו אריח ע"ג אריח והטעם שלא תהיה תקומה למפלתן. וכתוב במס' סופרי' שצריך לכותבן הכי חמש מאו' איש איש בריש דפא ואת בסופה ופרשדנדתא בריש שטה ויכתבם בב' דפין ועשרת בסוף דפא ואמרו חכמים ז"ל וי"ו דויזתא צריך לממתחה בזקיפא מאי טעמא דכלהו בחדא זקיפא אזדקיפו. והר' אהרן הלוי ז"ל פירש צריך לממתחיה פי' לזקוף ראשו הכפוף כגון זה והיינו לשון זקוף וכן עיקר וכל המאריכו אינו אלא טועה לפי שלא מצינו שיזכור וי"ו זה בתוך האותיות הגדולות ע"כ. ויש מפרשים לממתחיה שצריך להאריך קריאת הוי"ו במאריך. וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה א' לפי שכלם נתלו כאחד ונהרגו כאחד. וי"א שצריך לומר עם עשרת בני המן איש לפניהם ועשר' הכל בנשימה א'. כתב ר' נטרונאי ז"ל הילכך אם מפסיק בין פסוק לפסוק אין בכך כלום ואם מגיע נמי נשימה באמצע פסוק אין מחייבין אותו לומר פסוק כלו בנשימה ואם פסק באמצע פסוק משו' נשימה מותר ואין בכך כלום ושיעורו בין פסוק לפסוק בין באמצע פסוק כדי נשימה בלבד עכ"ל.
